כבר מרחוק שאמא רואה אותי אני שומע "אהלן ארז! אתה כמו זהב!" אמא יושבת תמיד מול הבסטה ורואה כל מה שקורה בואדי ותמיד אפשר לראות אותה עושה משהו. 
מרוקנת קישואים קטנים, מקלפת ומרוקנת קרע, קוצצת פטרוזיליה או מנקה עכוב בעונה. מול אמא יושבת ג'קלין שמקלפת שיני שום ובצל לבן בהנאה ומסירות. במידה ואבא שם אנחנו מחייכים ולוחצים ידיים ואני נכנס להגיד שלום לאיוב ואליאס הבנים. אחרי כל זה אני מוציא את הרשימה מהכיס ומתחיל בקניות. 
מהמקום הזה אני קונה את כל חומרי הגלם שלי ושואב השראה שאיתה אני עולה הביתה ומתחיל לשחק במטבח שלי. זו חוויה בשבילי כל בוקר ובוקר לראות מה הגיע היום, מה כל עונה מביאה איתה ולראות את האדמה שנשארה על הירקות והעלים הירוקים שמסודרים בצורה כל כך יפה.